<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן כ', מיוחסות סימן קס"א</h1>
<h2>דף ל:</h2>
שאלת טבח שיצאה טריפה מתחת ידו פעם ושתים שאסור לאכול משחיטתו עד שיקבל עליו דברי חברות, מה אם ירצה לומר שוגג הייתי, ויש לסמוך עליו בלא קבלה, כמו שאמרו ביבמות [קכ"א ע"א] מטעא טעאי ולא שמתוה, או לא. ואם תמצא לומר צריך קבלה, צריך לקבל בפני שלשה או בפני חד די. תשובה כל טבח שיצאת טריפה מתחת ידו אסור לאכול משחיטתו, דהרי זה פושע, או שהוא אינו חושש אם מאכיל טריפות, או שהוא אינו זהיר, וכל זה למעוט הקפדתו בין איסור להיתר. ולא כל הימנו לומר שוגג הייתי, שאם כן טבח שנמצאת טריפה תחת ידו דמעבירין אותו, לא משכחת לה אלא כשהתרו בו. וההיא דיבמות אינו דומה כלל, דהתם במים שאין להם סוף טעה וחשב שכל שעמד עליו אפילו במים שאין להם סוף מעידים עליו ומשיאין את אשתו, וצורבא מרבנן שאני. אבל כאן שהטריפות ידועים הן, ואם לא נודעו לזה אין ראוי למנותו טבח ולסמוך עליו. ועוד שמצוי הוא לשקר שהוא שוגג, ואין סומכין עליו כלל, וזה אין צריך לפנים. ולא עוד אלא שצריך לדקדק אחריו אם ראוי לסמוך עליו אף בקבלת דברי חברות, אם ראינוהו דואג על מה שאירע ומתאנח על כך מקבלין אותו, אבל אם כדי שלא יעבירוהו מאומנותו צריך לחוש בכך הרבה. והכל לפי מה שהוא אדם. והמקבל דברי חברות צריך לקבל בפני שלשה חברים, דתניא בבכורות סוף פרק עד כמה [ל' ע"ב] הבא לקבל דברי חברות צריך לקבל בפני שלשה חברים.
